סינדרום נפרוטי

כללי:

מחלות הגלומרולוס (Glomerulus), אשר הינה חלק תפקודי בכליה, גורמות לזליגת חלבונים בשתן, אשר הינם רעילים לכליה וגורמים להריסתה. האפקט של בריחת החלבונים נקרא הסינדרום הנפרוטי.
המחלות של הגלומרולוס בכליה כוללות: גלומרולונפריטיס (Glomerulonephritis) ואמילוידוזיס (Amyloidosis). מחלות אלו נפוצות בכלבים ונדירות בחתולים, ולרוב, מופיעות בחיה בוגרת מעל גיל 4-5 שנים.

פתופיזיולוגיה:

מקור המחלה הוא זיהום או דלקת, אשר גורם להיווצרותם או שקיעתם של קומפלקסים חיסוניים בגלומרולוס, או להיווצרות חלבון בשם אמילויד (Amyloid) אשר שוקע הוא בכליה. כל אלו הורסים את הכליה ותפקודה.
גורמי הרקע להיווצרות החלקיקים המזיקים הנ”ל רבים ומגוונים וכוללים: דלקות נגיפיות, דלקות חיידקיות, דלקות טפיליות, דלקות כרוניות סטריליות, גידולים סרטניים, מחלות הורמונים ותרופות.
ברוב המקרים לא נגלה מהו גורם הרקע הראשוני שהוביל לפרוץ המחלה.

סימנים קליניים:

הסינדרום הנפרוטי מתבטא במחסור כללי בחלבונים עם דגש על אלבומין, כולסטרול גבוה, בצקות בכל הגוף ואגירת נוזלים בבטן. סיבוכים משניים כוללים: כשל כליה, עליית לחץ דם, קרישת יתר, דילול שרירים ואובדן משקל.
הסימנים הקליניים עלולים לכלול: חולשה, עייפות, חוסר תאבון, אובדן משקל, בצקות, נוזלים בבטן, הקאות, שלשולים, שתייה והשתנה מוגברת, דימומים, עיוורון פתאומי, כחלון, קושי נשימתי או נשימה מוגברת או מאומצת.

אבחון: מבוסס בראש ובראשונה על היסטוריה רפואית מדויקת, בדיקה כללית, בדיקות דם, כימיה ושתן מקיפות, לחץ דם, צילומי רנטגן ואולטראסאונד ולבסוף ביופסיה לכליה כדי להבדיל בין גלומרולונפריטיס לאמילוידוזיס. בדיקות נוספות יעשו על מנת לנסות לאתר את גורם הרקע למחלה.

טיפול: מבוסס על איתור וטיפול בגורם הרקע (אם ניתן), וטיפול תומך למניעת זליגת החלבונים בשתן. בעקרון המחלה חשוכת מרפא ולבסוף עתידות הכליות להיהרס.