לישמניה בכלבים היא מחלה זואונוטית אשר פוגעת בבעלי חיים וגם מדבקת אל בני אדם. ישנן 3 צורות עיקריות למחלה כולל עורית, מוקו-עורית וויסצראלית. בכלבים הצורה הנפוצה היא לישמניה ויסצראלית.
לישמניה בכלבים: ההתפשטות, הסיכונים והסימנים הקליניים
לישמניה נגרמת על ידי טפיל חד תא בשם לישמניה אינפנטום Leishmania infantum)). המחלה מועברת על ידי עקיצה של זבוב החול. זבובי החול קטנים מאוד ביחס לזבוב הבית, אשר מוכר לכולנו, ודומים במראה שלהם ליתוש. לאחר ההדבקה, הטפיל נבלע על ידי תאי מערכת החיסון בשם מאקרופאגים ומתרבה בתוכם. תקופת הדגירה של המחלה עלולה להיות ממושכת ולהימשך אפילו מספר שנים. המחלה קיימת בישראל מאז 1949 ונפוצה בעיקר באזורים כמו הרי יהודה, השפלה, הגליל ושטחי הרשות הפלסטינית.
לישמניה יכולה להדביק כל כלב, אבל הגזעים הרגישים ביותר למחלה כוללים רועה גרמני, בוקסר ורוטווילר. סימני מחלת הלישמניה בכלבים כוללים: דיכאון, ירידה במשקל, עייפות, ירידה בפעילות, אובדן מאסת שריר, חום גבוה, קשרי לימפה מוגדלים, הקאות, שלשולים, צואה שחורה, דלקות עיניים, מפרקים חמים ונפוחים, שתיה או השתנה מוגברת, דימום מהנחיריים, שיעולים, התעטשויות, פצעים טיפוסיים בעור בעיקר באזור הפנים, אפרכסות האוזניים וכפות הרגליים אשר נראים כדלקת עור כרונית מלווה בקשקשים או כיבים.
אבחון, טיפול ומניעה של מחלת הלישמניה בכלבים
אבחון מחלת הלישמניה מתבצע בעזרת בדיקה גופנית מקיפה, בדיקות דם כולל ספירת דם מלאה וביוכימיה, בדיקת שתן, דיגום ציטולוגיה מקשרי לימפה, לקויות עור או מפרקים, בדיקת סרולוגיה לאבחון חשיפה ללישמניה או בדיקה לחומר גנטי בדם על מנת לאתר ישירות את נוכחות הטפיל.
טיפול בלישמניה בכלבים נעשה בעזרת תרופות כנגד הטפיל. הטיפול מביא להחלמה קלינית והיעלמות חלקית או מוחלטת של סימני המחלה, אבל חשוב להבין שהכלבים האלה לעולם לא יחלימו מהמחלה ונשארים נשאים של לישמניה לשארית חייהם. בנוסף, בהמשך חייהם, כלבים אשר החלימו מלישמניה עלולים לעבור חזרה של המחלה למרות היותם מטופלים בטיפול קבוע. בכלבים עם מחלה כרונית קשה עם סיבוכים כמו כשל כליות ישנה פרוגנוזה רעה יותר וסיכויי החלמה פחות טובים למרות הטיפול.
מניעה של מחלת הלישמניה נעשית על ידי שימוש בקולרים או תכשירים אחרים דוחי זבוב החול אשר מפיץ את המחלה.
