כללי:
הלבלב הוא איבר הנמצא בתוך חלל הבטן ליד המעי הדק, הקיבה והכבד. ללבלב יש מספר תפקידים חשובים כולל הפרשת הורמונים, כמו אינסולין וגלוקגון, אשר אחראים על ויסות רמות הסוכר בדם, והפרשת אנזימים לתוך המעי הדק, אשר משתתפים בתהליכי העיכול של מזון.
האנזימים הנוצרים בתוך הלבלב אינם פעילים, ורק לאחר שחרור לתוך המעי עוברים תהליך ביוכימי אשר גורם להפעלתם.
דלקת לבלב מתרחשת כאשר האנזימים הלא פעילים בתוך הלבלב מופעלים באופן לא רצוי, וגורמים לעיכול עצמי של האיבר. בנוסף לנזק שנוצר ללבלב, נוצר נזק דומה לאיברים אשר נמצאים בקרבתו כולל קיבה, תריסריון (מעי דק), מעי גס וכבד.
חוץ מהנזק המקומי ללבלב ולאיברים בסמיכותו, הדלקת עלולה להתפשט דרך מחזור הדם לאיברים רבים אחרים כולל ריאות, כליות, לב וכבד, וליצר סיבוכים קשים.
גורמים:
לרוב, לא ידוע הגורם המדויק למחלה. המחלה נפוצה יותר בבעלי חיים שמנים, הניזונים ממזון עם אחוז גבוה של שומן בניגוד לאחוז נמוך של חלבון, ובחתולים משני למחלות כבד או עיכול. בנוסף, ישנם תרופות מסוימות אשר עלולות להוביל להתפרצות המחלה.
המחלה נפוצה בבעלי חיים מבוגרים עד זקנים, עם נטייה גבוהה יותר להופיע בנקבות.
סימנים קליניים: סימני המחלה אינם מדויקים, דבר המקשה מאוד על אבחונה. הסימנים הקליניים יכולים להיות מקלים עד קשים וחמורים במיוחד, בתלות בחומרת המחלה וסיבוכיה.
סימנים נפוצים בכלב כוללים: הקאות, כאבי בטן, דיכאון, אנורקסיה, אובדן משקל, חום גבוה ושלשול.
סימנים נפוצים בחתול כוללים: חולשה, דיכאון, אנורקסיה, אובדן משקל משמעותי, ופחות נפוץ הקאות, כאבי בטן ושלשול.
סימנים קליניים אחרים תלויים בסיבוכים כולל: כשל כבד, כשל לב, כשל כליה, פגיעות קרישה, פגיעות מעיים, נזק לריאות, זיהומים קשים, שוק ומוות.
אבחון: נעשה על ידי בדיקות כלליות, בדיקות דם, בדיקת שתן, הדמיית רנטגן ואולטראסאונד. אבחון ודאי ניתן רק על ידי ביופסיה ישירה מהלבלב, אך החולים אינם יציבים מספיק להרדמה וביצוע הבדיקה.
טיפול: דלקת לבלב הינה מקרה חירום. בעל החיים מאושפז בבית החולים ומטופל בטיפול אינטנסיבי מאוד הכולל בעיקר טיפול נוזלים, פלסמה ומשככי כאבים. בנוסף, טיפולים תומכים נגד הקאות, בחילות, זיהומים וסיבוכים אחרים. תזונתית בעל החיים יהיה בצום ממושך ובהדרגה יטופל במזון רפואי דל בשומן וחלבונים. החלמה מלאה תלויה בהתאוששות ואי הופעת סיבוכי משנה.
