שלשול בכלבים וחתולים הוא תסמין של הפרשת צואה במצב נוזלי המכילה בעיקר מים, מלחים וחומרים מזינים דרך פי הטבעת. שלשול מהווה מנגנון הגנה טבעי ומאפשר לגוף לפלוט החוצה חומרים לא רצויים כגון חיידקים, וירוסים, טפילים, חלקיקי מזון ואחרים. יש לאפיין את השלשול לפי מספר פרמטרים כולל: אקוטי אשר נמשך לפרק זמן של מספר ימים עד שבועיים לעומת כרוני אשר עלוך להימשך שבועות רבים ואף חודשים. תדירות או דחיפות אשר עלולה לסווג אותו במקרה של תדירות נמוכה כמעי דק לעומת תדירות גבוהה ועם דחיפות כמעי גס. על פי המרקם כנוזלי, משחתי או משולב. על פי צבע כחום, צהוב, כתום, ירוק, שחור, לבן או דמי כאשר כל אחד מהצבעים מצביע על מחלה שונה.
שלשול עשוי להיווצר ממספר מנגנונים שונים בנפרד או יחדיו כולל: חוסר ספיגה או עיכול לא מלא של המזון שנאכל. עודף הפרשה של נוזלים ומלחים לתוך המעי. פגיעה ברירית המעי עקב נזק לאספקת הדם. תנועתיות לא תקינה של המעי אשר מתבטאת בעליה או ירידה של פריסטלטיקה.
ישנם גורמים רבים לשלשול כולל: מחלות מדבקות אשר הינם הגורם השכיח ביותר לשלשול בכלבים. מחלות אלה כוללות מחלה ויראלית כולל פרבו, כלבלבת, קורונה, חתלתלת ואחרות, מחלה חיידקית כולל אי קולי, סלמונלה, קמפילובקטר, קלוסטרידיאום ואחרות או מחלה טפילית כולל תולעי מעיים, ג’יארדיה ואחרות. הדבקה במחלות מעי מדבקות נעשית על ידי אכילת מזון נגוע, בליעת צואה נגועה או מגע עם חיה נגועה. גורם שכיח נוסף הוא תזונה או שינוי בתזונה כולל אכילת מזון מקולקל, מזון אשר מגרה את מערכת העיכול, אלרגיה למזון או רגישות אחרת למזון, החלפה מהירה מדי בין סוגי מזון, דיאטה עשירה מדי בחלבונים או תוספות, החלפה בין חברות מזון, מעבר ממזון גורים לבוגרים או מבוגרים למבוגרים ועוד. חסימת מעי חלקית כתוצאה מגוף זר, השתפלות מעי או גידול. מחלות מעי דלקתיות עקב חוסר רגולציה של מערכת החיסון, מוטציה גנטית או גורם זיהומי אשר מאופיינות בחוסר ספיגת מזון אשר מובילה לשלשול כרוני. מחלות מעי מולדות אשר הינן מחלות נדירות באופן יחסי ולעיתים קשורות לגזע הכלב כלומר בעלות מרכיב תורשתי או גנטי. מחלות שלא קשורות למערכת העיכול אבל משפיעות עליה כמו מחלות כבד או כליה. הרעלות. חוסר היגיינה של כלי האוכל והשתיה או תנאי סביבה לא סניטאריים.
אבחון הגורם לשלשול עלול להיות מאתגר. הבסיס הראשוני לאבחון הינו תשאול ולקיחת היסטוריה מדויקת ככל האפשר, בדיקה פיזיקאלית מקיפה ומשטחי צואה/הצפת צואה. מקרים כרוניים או מורכבים יותר עלולים להצריך בדיקות אחרות כולל: ספירת דם, ביוכימיה, משטחי דם, מדידת רמות קובלאמין וחומצה פולית, פעילות בלוטת התריס, בדיקות ספציפיות לתפקודי מעיים, כבד או לבלב, בדיקות סרולוגיה, הדמיה כולל צילומי רנטגן, אולטרסאונד או אנדוסקופיה, דיגום ביופסיות או בדיקות אחרות.
אבן הפינה בטיפול בשלשול היא מזון. תזונה מתאימה למצבי שלשול מורכבת ממזון עתיר בסיבים, חלבון דל שומן וקל לעיכול. ניתן להשתמש במזון רפואי מסחרי או לאלתר עם מזון ביתי כמו אורז (ללא תבלינים), חזה עוף או חזה הודו מכובס, קוטג’ או גבינה לבנה דלים בשומן, ביצה מבושלת או דג רזה ללא עור ועצמות. טיפולים תרופתיים יהיו בהתאם לאבחנת הגורם הראשוני לשלשול ועלולים לכלול מתן נוזלים, תרופות לשיקום מערכת העיכול כמו פרוביאוטיקה, ותרופות אחרות כולל אנטיביוטיקה, אנטי פרזיטי, נוגדי דלקת ועוד.
