האגן בכלבים וחתולים מורכב משלוש עצמות כולל: איליום(Ilium) , פוביס (Pubis) ואיסכיום(Ischium) . גג האגן נסגר על ידי הסקרום(Sacrum) שמהווה חלק מעמוד השדרה.
עצם הירך (Femur) מחברת את הגפה האחורית על ידי ראש הירך אל חלק באגן אשר נקרא אצטבולום (Acetabulum) בצורה אשר מזכירה מכתש ועלי.
פריקת עצם הירך נעשית, כמעט תמיד, לאחר טראומה כמו מכה חזקה, לדוגמא, עקב תאונת דרכים או נפילה מגובה. בפריקת עצם הירך מפרק הירך-אגן נפגע כך שקופסית המפרק נקרעת, הגידים אשר מחברים ומחזיקים את העצם במקום נקרעים גם הם וכתוצאה מכך עצם הירך יוצאת מהמקום. מצב זה נקרא פריקת אגן. הפריקה יכולה להיות אחורית וכלפי מטה (רוב המקרים) או קדמית וכלפי מעלה. הפריקה מאוד טראומטית (מעבר לנזקים אחרים אשר עלולים להיות בעקבות הטראומה המקורית אשר הובילה לפריקת הירך), כואבת לחיה וגורמת לאי יכולת להניח משקל על הרגל הפגועה.
האבחון של פריקת הירך הוא די פשוט ונעשה על ידי היסטוריה של טראומה, צליעה מלאה (בעל החיים לא דורך על הרגל בכלל). בבדיקה פיזיקאלית, אורטופדית ונוירולוגית ראשונית הרגל הפגועה תהיה קצרה יותר מאשר הרגל הבריאה, מניפולציית מפרק הירך תגרום לכאב עז ולא ניתן יהיה להשלימה ללא הרדמה. נוירולוגית הבדיקה, לרוב, תהיה תקינה. השלמת האבחון של הפריקה יתבצע בעזרת צילומי רנטגן, לרוב, תחת טשטוש והרדמה קצרה.
טיפול בפריקת הירך מתחלק לרדוקציה סגורה (לא כירורגית) לעומת רדוקציה פתוחה או החלפת ראש הירך או הסרת ראש ירך (כירורגית).
רדוקציה סגורה (לא כירורגית) ניתנת לביצוע רק בשעות הראשונות מיד לאחר הפריקה מכיוון שלאחר מכן נוצרת במפרק בצקת ודלקת אשר תוריד דרמטית את סיכויה של הרדוקציה להצליח. מידת ההצלחה תלויה במיקום הנזק ובמידת הנזק אשר נגרם לרצועות, הגידים וקופסית המפרק. בתהליך הסגור חיית המחמד מורדמת, ראש עצם הירך מוחזר במניפולציה ומונח בחזרה לתוך האצטבולום של האגן, התוצאה נבדקת שוב בעזרת צילומי רנטגן ולאחר מכן התיקון מקובע היטב על ידי קיבוע שנקרא סלינג כדי לשמור על ראש עצם הירך דחוף בחזרה לתוך השקע (אצטבולום) של האגן. חיית המחמד נשארת בקיבוע הזה מספר שבועות במקביל לטיפול בתרופות נגד כאבים בימים הראשונים לאחר הקיבוע. שיטה זו מצליחה ב-50% מהמקרים.
רדוקציה פתוחה (כירורגית) נעשית כאשר לא ניתן לתקן את הפריקה על ידי רדוקציה סגורה. במהלך הניתוח, אשר מתבצע על ידי כירורג אורטופדי מומחה, נעשית אקספלורציה של מפרק הירך כדי להעריך את הנזק למפרק ולרקמות הרכות מסביב על מנת להעריך את סיכויי ההצלחה של הרדוקציה הפתוחה או ביצוע הליך קיצוני יותר כגון החלפת מפרק ירך או הסרת ראש הירך. ישנן מספר אפשרויות כירורגיות של רדוקציה פתוחה כגון: capsule reconstruction, transacetabular pin, translocation of the greater trochanter ואחרות.
כאשר תיקון פריקת הירך איננו אפשרי בשיטה הפתוחה נותר לבצע ניתוח להסרת ראש עצם הירך בבעלי חיים במשקל קטן או החלפת ראש הירך בפרוטזה בבעלי חיים במשקל גדול וכך ליצור מפרק דמה חדש.
בהליך הסרת ראש עצם הירך ראש עצם הירך מוסר והחלק של עצם הירך אשר נותר מהווה דמוי מפרק בעזרת השרירים, רצועות והגידים באזור הירך והאגן. מפרק הדמה אומנם לא מתפקד כמו המפרק המקורי אבל ישנה מעל 90% חזרה לתפקוד רגיל תוך כדי ירידה מאוד משמעותית בכאב עד היעלמות מוחלטת שלו.
בהליך של החלפת ראש הירך או TOTAL HIP REPLACEMENT (THR) מחליפים את מפרק הירך הפגוע על ידי שתל מלאכותי העשוי ממתכת (Cobalt-Chromium Metal Alloy) ומפלסטיק Polyethylene)).
השיקום לאחר תיקונים כירורגיים של פריקת הירך הם קריטיים להצלחתם. יש לדאוג לניקיון חתך הניתוח, מתן תרופות נגד כאבים ואנטיביוטיקה נגד זיהומים אפשריים והוצאת התפרים לאחר 10-14 ימים. בשלושת החודשים vראשונים שלאחר הניתוח יש צורך לשלב פעילות גופנית מוגבלת מאוד ומבוקרת מאוד. בתום תקופת השיקום יחזור בעל החיים לפעילות גופנית מלאה בהדרגה בהתאם להנחיות הרופא המטפל על פני שלושה חודשים נוספים.
הרוב המוחלט של בעלי החיים שינותחו יחזרו לתפקוד מצוין ללא כאב ולפעילות שגרתית. עם זאת, עלולים להיות סיבוכים כגון פריקה חוזרת, שבר בעצם, זיהומים, פגיעה עצבית וכשל של השתל במקרה של החלפת מפרק. אחוז הסיבוכים עומד על עד 10% וחלקם ניתנים לתיקון חוזר וחלקם לא.
