סינדרום הורנר (Horner’s) הינו סינדרום עם מופע של ארבעה סימנים קליניים אשר נגרמים עקב פגיעה במערכת העצבים הסימפטטית של הגוף כולל: אישון קטן יותר (מיאוטי) בהשוואה לאישון השני (אניסוקוריה), עליה או התרוממות של העפעף השלישי של העין, שקיעת העין בארובתה ונפילה או שמיטה של העפעף העליון .כל הסימנים האלה יופיעו באופן א-סימטרי, כלומר, בעין אחת בלבד.
בגוף של בעל החיים יש שתי מערכות עצבים עיקריות: הראשונה, מערכת עצבים סומטית אשר ניתנת לשליטה מודעת, לדוגמא, הזזת ידיים או רגליים, הטלת שתן או צואה וכן הלאה. השנייה, מערכת עצבים אוטונומית אשר עליה אין שליטה, לדוגמא, פעימות לב, נשימה, זרימת דם בעורקים, הזעה וכן הלאה. מערכת העצבים האוטונומית נחלקת לשתי קבוצות עצבים עיקריות: הראשונה, המערכת הפרה-סימפטטית שהיא מערכת אשר פועלת בזמן מנוחה ומטרתה לשמור על המצב הקיים, והשנייה, המערכת הסימפטטית אשר מטרתה להכין את הגוף של בעל החיים למצבי לחץ כולל הגברת קצב הלב, העלאת לחץ הדם, חיזוק כיווץ השרירים, הזעת יתר, הזרמת דם ללב ולמח וכל אלה על חשבון הזרמת דם למערכות פחות חיוניות באותם מצבי לחץ כמו מערכת העיכול, העור או הכליות. באופן נורמלי, כל הזמן יש איזון עדין בין שתי המערכות האוטונומיות בעזרת קולטנים (רצפטורים) באיברים השונים בגוף בעזרתם המערכת הסימפטטית מגדירה פעילות מוגברת או מועטה בעוד המערכת הפרה-סימפטטית מגדירה את הפעולה ההפוכה.
במקרים של העין, בסינדרום הורנר, כאשר המערכת הסימפטטית באחת העיניים נפגעת אז רק המערכת הפרה-סימפטטית תעבוד ואז האישון יקטן, כל השרירים מסביב לעין יתרפו ואז העין תשקע בתוך ארובת העין, העפעף שלישי יתרומם כלפי מעלה וכתוצאה מכך העפעף העליון יראה נפול.
העצב הסימפטטי לעין עובר דרך ארוכה מאוד. הוא מתחיל במוח, ממשיך לאורך חוט השדרה, יוצא מעמוד השדרה בבית החזה ומשם עולה בחזרה לכיוון הראש לאורך הצוואר, דרך האוזן התיכונה ונכנס לעין. בתסמונת הורנר הפגיעה במערכת הסימפטטית של העין יכולה לקרות בכל מקום לאורך המסלול שתואר.
גורמים לפגיעה בעצב הסימפטטי יכולים לכלול: דלקות או גידולים במוח, טראומה, דלקות, זיהומים או גידולים בעמוד שידרה, פציעות או גידולים בבית-חזה, פציעות או גידולים בצוואר, זיהום, דלקת או גידול באוזן התיכונה, פגיעות או תגובות אוטואימונית במערכת העצבית או פגיעה עצבית ממקור לא ידוע (אידיאופטי) שהיא גם הפגיעה הנפוצה ביותר.
האבחון הראשוני מתבסס על בדיקה גופנית מלאה, בדיקת אוזניים ובדיקת עיניים. האבחון מתבסס על מציאת אותם סימנים קליניים קלאסיים תוך כדי שלילת בעיות אחרות בעיניים כמו כיב קרנית או יובאיטיס. 90% מהכלבים המאובחנים יהיו מגזע גולדן רטריבר או קוקר ספנייל בגיל בוגר. בגזעים האלה מאובחן סינדרום הורנר ספונטני, כלומר, לא נמצא הגורם ללקות וההחלמה היא ספונטנית תוך כ-16 שבועות. בניגוד לכלבים, בחתולים לא מופיע סינדרום הורנר ספונטני ואצלם הסיבה הנפוצה ביותר היא דלקת אוזניים. מקרים לא ספונטניים ידרשו אבחון מורכב מעבר לנכתב במאמר זה.
סינדרום הורנר ספונטאני לא דורש טיפול ומחלים עם הזמן. בשאר המקרים, הלא ספונטניים, הטיפול יהיה בהתאם לגורם הראשוני.
