סוכרת

כללי

רמות הסוכר בגוף נשלטות על ידי מספר הורמונים אשר מופרשים מהלבלב. ההורמונים המרכזיים הם אינסולין (Insulin), אשר גורם לכניסת סוכר לתוך התאים וניצולו, בעוד שההורמון גלוקגון (Glucagon) עושה בדיוק את ההפך, על ידי משיכת סוכר מתוך התאים לתוך מחזור הדם. ישנם הורמונים אחרים המשפיעים על ממשק הסוכר בגוף אך הם אינם משמעותיים כמו השניים שצוינו.

סכרת היא מחלה אנדוקרינית (הורמונים) אשר בה ישנו מחסור אמיתי או “טכני” בהורמון אינסולין.

ישנם שני סוגים של סכרת: הסוג הראשון (Insulin Dependent) הוא הסוג של מחסור אמיתי באינסולין, בעוד שהסוג השני (Non Insulin Dependent) נוצר עקב עמידות של תאי המטרה לפעילות של אינסולין, אשר קיים ברמות תקינות בדם, אך באופן “טכני” חסר.

כלבים סובלים תמיד מהסוג הראשון של סכרת, בעוד שחתולים סובלים עד 70% מהסוג הראשון, ועד 30% מהסוג השני.

גורמי רקע בכלבים ובחתולים אשר תורמים להתפרצות סכרת כוללים: גנטיקה, מחלות לבלב, זיהומים, משקל עודף, מתן תרופות כמו סטרואידים או פרוגסטרון נגד ייחום.

סימנים קליניים

לרוב, בעל-החיים מבוגר עד זקן, ובמקרים רבים יותר מדובר בנקבות. החיה מציגה תאבון מוגבר, ובאופן פרדוקסלי, ירידה במשקל למרות התיאבון הרב (עקב דרישה גבוהה לסוכרים ללא יכולת להעבירם לתוך התאים). בנוסף, בעל-החיים עושה המון פיפי (עקב בריחת סוכרים בשתן אשר מושכים איתם מים החוצה), ועקב ההשתנה המוגברת בעל-החיים שותה המון כדי לפצות על מה שנאבד בהשתנה.

סימנים אחרים פחות נפוצים הם: פרווה יבשה ופריכה, קשקשת, עיוורון פתאומי (בכלב עקב היווצרות קטרקט), חולשה כללית, וחולשה ברגליים האחוריות (בחתול).

אבחון
על ידי בדיקה כללית, בדיקות דם כולל כימיה מקיפה וחזרה על ערכי הסוכר לאחר מספר דקות (כדי לפסול עליית סוכר על רקע עקה), בדיקת שתן כולל שליחת השתן לתרבית ורגישות (כדי לפסול דלקת דרכי שתן שנפוצה מאוד בשילוב עם סכרת), רנטגן או אולטרא-סאונד לפי הצורך, ובדיקות הורמונים (לזיהוי מחלות רקע).

טיפול
טיפול כולל תזונה, פעילות גופנית, ומתן תרופות או הורמונים לתיקון ממשק הסוכר.

תזונה לחולי סכרת מבוססת על מזון רפואי מיוחד אשר עשיר בסיבים ופחמימות מורכבות, דל בשומנים ופחמימות זמינות. החלבונים במזון הרפואי נשארים ברמה הזהה למזון הרגיל. מטרת המזון הרפואי לעודד ריקון איטי יותר של הקיבה, הגברת ספיגת הפחמימות המורכבות, והורדת רמות הסוכר בדם לאחר האוכל.

פעילות גופנית עוזרת לשליטה במשקל עודף והורדת הסוכר בדם, על ידי הגברת זרימת הדם והגברת ספיגת אינסולין. הפעילות צריכה להיות יומית, קבועה, וברמה בינונית.

הזרקת אינסולין היא אבן היסוד של הטיפול במחלה. הזריקות מתבצעות פעם עד פעמיים ביום לאחר התאמת סוג האינסולין, כמות הפעמים שנדרש להזריק, ומציאת מינון האינסולין הנכון. חלופה לזריקות האינסולין (בחתולים) הן תרופות שניתן לתת לפה, אך התגובה לתרופות היא בכמחצית מהחתולים שמקבלים אותן, ובמקביל חתול שמקבל אותן בסוף מפתח עמידות לתרופה ואז צריך לעבור לזריקות האינסולין.

הטיפול באינסולין דורש ניטור מדויק, בבית, על ידי מעקב על סימנים קליניים ובדיקות שתן, ובמקביל ביקורות תכופות בבית-החולים לצורך שינוי המינון של האינסולין או סוגו.

חשוב לזכור: הטיפול בהזרקה בבית איננו מסובך אך דורש אחריות ומעקב צמוד!!!