כללי:
מחלה של המעי הגס אשר מתבטאת במעי מוגדל באופן כרוני אשר גורם לעצירות עד כדי אובדן מוחלט של תנועת מעיים.
המגה קולון נוצר עקב אגירת צואה כרונית במעי הגס, אשר מובילה לספיגת מים מוגברת מהצואה והתייבשות שלה בתוך המעי.
המעי הנפוח פוגע בתנועה הטבעית (פריסטלטיקה) של האיבר ובסופו של דבר לשיתוק (inertia).
מקור המחלה עדיין לא ברור, אבל, מחקרים אחרונים קובעים שהבעיה היא בשריר החלק אשר נמצא לכל אורכו של המעי הגס.
סימנים קליניים:
המחלה עלולה לתקוף כל חתול, אך נפוצה יותר בחתולים זכרים, בוגרים, בעלי שיער קצר עם נטייה למשקל עודף וחוסר פעילות.
סימנים קליניים כוללים: הליכה בתדירות גבוהה לארגז החול, שהייה ארוכה מהרגיל בארגז החול בתנוחה של מתן צואה, עשיית צואה מחוץ לארגז החול, עצירות, קושי במעבר צואה, כאב במעבר צואה (בא לידי ביטוי ביללות וחפירות מרובות בחול עקב תסכול), ירידה בתדירות הליכות לארגז החול עד כדי אי מתן צואה בכלל. הצואה, בדרך כלל, קשה ויבשה מאוד, אך לעיתים, יהיה דם טרי בקקי, או אפילו שלשול עם ריר. סימנים כלליים אחרים כוללים: הקאות, חוסר תאבון עד אנורקסיה, ירידה במשקל, עייפות, וחולשה כללית.
אבחון: נעשה על ידי בדיקה גופנית מקיפה (דגש על מישוש הבטן), בדיקה ניורולוגית, בדיקת דם, בדיקת כימיה, בדיקת שתן, צילומי רנטגן, אולטראסאונד ואנדוסקופיה.
מטרת האבחון לפסול בעיות פיזיות או מטבוליות שעלולות לגרום לבעיית המעי כולל: טראומה, שברי אגן, גוף זר במעי, היצרות במעי, גידול או פוליפ, בקע פרי-אנאלי, בעיית שקים אנאליים, בעיית ערמונית, מקור כאב כלשהו, תזונה לקויה, מחלה מטבולית כולל התייבשות, מחסור באשלגן או עודף סידן, תרופתי או ניורולוגי.
טיפול: תומך כולל פינוי צואה מהמעי בעזרת חוקן, שינויים תזונתיים, מרככי צואה, תוספי סיבים ותרופות אשר מעלות את תנועת המעי הגס. במקרים שלא מגיבים לטיפול תומך יש לנתח את החיה ולהסיר את המעי הגס בשלמותו.