לוקמיה ויראלית בחתולים או FeLV נגרמת על ידי וירוס ממשפחת הרטרו וירוסים Retroviridae (אליהם שייך גם הווירוס אשר גורם לאיידס חתולים (FIV) עליו ניתן לקרוא במאמר אחר באתר זה). הווירוס יכול לגרום ללוקמיה שזה סרטן של תאי לבנים בדם אשר חשובים למערכת החיסון. בנוסף לסרטן הדם, גורם נגיף זה למחלות קטלניות רבות אחרות.
הנגיף נמצא בעיקר בנוזל הרוק ולכן פצעי נשיכה תוך כדי קרבות בין חתולים (בעיקר זכרים), שימוש בכלי אכילה או שתיה משותפים, ניקוי, סירוק וטיפוח הדדי הם מקורות ההדבקה המרכזיים בין חתולים חולים לבריאים. ניתן למצוא את הווירוס גם בשתן, בצואה או דרך השליה לעוברים של חתולה חולה אשר נמצאת בהריון אבל מקורות הדבקה אלה הרבה פחות נפוצים. לאחר ההדבקה הווירוס מתרבה בגוף ובתלות במספר גורמים כמו זן הווירוס, כמות הווירוסים, גיל הנדבק, מצב בריאותו וחוסנה של מערכת החיסון שלו גורם לאחד מבין מספר אפשרויות של התקדמות המחלה.
קיימים מספר מסלולי מחלה אפשריים כולל:
- מסלול החלמה אשר אופיינית בחתולים בוגרים ובריאים בה מערכת החיסון של החתול חזקה ומשמידה את הווירוס הפולש. חתולים אלה מראים סימני מחלה קלים כולל: עייפות, חולשה, חום וקשרי לימפה מוגדלים. משך המחלה כשבוע ולאחריה החתול מחלים החלמה מלאה.
- מסלול נשא בה הווירוס מחדיר עותק של הקוד הגנטי שלו לתוך תאי החתול ונשאר שם במצב שקט וללא סימנים קליניים למשך תקופה ארוכה שעלולה להימשך אפילו מספר שנים. בשלב מאוחר יותר החתול הנשא או מחלים או שהתאים הנשאים הופכים לחולים ומייצרים מחלה קלינית.
- מסלול מחלה פעילה בו הנגיף מצליח לגבור על מערכת החיסון של החתול, גורם למחלה ומוביל לבסוף למותו של הנדבק.
הווירוס FeLV עלול לתקוף בצורות רבות כולל: סרטן בדם, סרטן ברקמה של המערכת הלימפה כמו בבלוטות לימפה ומשם לאברים שונים בגוף אבל בעיקר כבד, טחול, מח עצם, כליות, עיכול, מוח ועמוד שדרה, ומחלות לא סרטניות כולל אנמיה, דלקת מפרקים, דלקת דרכי נשימה, הפלות ואחרות. מסיבה זאת סימני המחלה רבים ומגוונים ותלויים במסלול המחלה, חומרתה והאיברים אותם היא תוקפת.
בשלב הראשוני יכולים להופיע סימני מחלה כלליים כמו חום, חולשה, עייפות, שלשול והגדלת קשרי לימפה. בהמשך, ככל שהמחלה מתגברת מופיעות מחלות עיכול, דלקות מפרקים, אנמיה, דלקות דרכי נשימה, דלקות עיניים, דלקות בפה או בלוע, בעיות קרישה, פגיעה בפוריות, הפלות, שינויי התנהגות, כשלים באיברים שונים כמו כבד או כליות, סרטן, עוויתות ומוות.
אבחון FeLV נעשה באמצעות היסטוריה מתאימה, בדיקה פיזיקלית, בדיקות דם ואחרות בהתאם לתרחיש המחלה ולבסוף בדיקת סרולוגיה.
טיפול ב-FeLV הינו טיפול תומך בלבד. בסופו של דבר חתול נגוע ימות מאחד הסיבוכים אשר נגרמים עקב המחלה אבל עם טיפול תומך חתול יכול לחיות עם המחלה אפילו שנים.
חתולים נשאים ב-FeLV נחשבים למדבקים ומהווים סיכון לחתולים אחרים. חתולים אלה צריך לבודד כדי למנוע התפשטות של המחלה. יש לשמור את החתולים האלה בבית ולמנוע מהם כל מגע עם חתולים אחרים. הווירוס לא יכול לשרוד הרבה זמן בסביבה כך שאחרי ניקוי יסודי של הסביבה בה שהה חתול חולה אין בעיה להכניס חתול חדש ובריא.
