היפרקרטוזיס היא, בעקרון, מחלה של אזורים נטולי שיער בגוף כולל האף, המרפקים והכריות בכפות הרגליים. ההיפרקרטוזיס היא תוצאה של גדילת יתר של תאים בשם קרטינוציטים אשר מייצרים חומר קשה בשם קרטין כחלק משכבת העור בשם אפידרמיס. קרטין הוא חלבון סיבי אשר משרת בתור מחיצה בין הגוף של בעל החיים לסביבה במטרה להגן עליו מפני נזקי הסביבה או גורמי מחלה. הקרטין חיוני להתפתחותם ותפקודם של ציפורניים, קרניים, שיער, מקור וטלפיים. לאורך כל החיים תאי קרטין נוצרים על ידי הקרטינוציטים ולאחר סיום תפקידם נושרים ונופלים מהעור ומתחלפים בתאים חדשים. כאשר שכבות של קרטין עודף נוצרות אבל לא מתקלפות או יורדות הן מצטברות אחת מעל השנייה ויוצרות מראה פלומתי או נוצתי ולעיתים קשקשי של שכבות קרטין מרובות אשר נקרא היפרקרטוזיס.
להיפרקרטוזיס יכולים להיות מספר גורמים אפשריים אבל, לרוב, הוא קורה באופן ספונטני או לא מוסבר או בשמו המקצועי אידיאופטי. הוא נפוץ בגזעים כמו לברדור, בוקסר, קוקר ספניאל, בוסטון טרייר, גריפון, ביגל, בולדוג ובאסט. התופעה אופיינית בכלבים בוגרים עד מבוגרים. הגורמים כוללים: אידיאופטי (ללא גורם ידוע), גנטי (שאז יופיע בגיל צעיר יותר), זיהומי (כלבלבת, לישמניה), טראומתי (כמו במרפקים), מתווך מערכת חיסון (לופוס, פמפיגוס) או מטבולי עקב מחסור באבץ, אבל, אידיאופטי הוא הגורם הנפוץ ביותר.
סימנים קליניים של היפרקרטוזיס כוללים מופע טיפוסי של עיבוי עורי גס, קשה, יבש וסיבי חסר צורה או בעל צורה של פלומה או נוצה או כרובית בצבע אפור או שחור כהה, לעיתים יש קשקשת על הלקות. במידה והאזור היה עם פרווה (למשל במרפקים) אז הפרווה נושרת והמקום נשאר קירח. באזורים הנגועים עלולים להתפתח חריצים אשר מעלים את הסיכוי לדימום או לזיהום משני של שמרים או חיידקים של העור והרקמות מתחת. סימנים משניים של ההיפרקרטוזיס עלולים לכלול חוסר נוחות או כאב במהלך ההליכה, במקרים של הכריות הרגליים, או רביצה, במקרים של המרפקים, אשר עלולים להיות מלווים בדימום.
אבחון היפרקרטוזיס פשוט ונעשה על סמך היסטוריה ובדיקה גופנית מקיפה. אבחון הגורם הראשוני, אם איננו אידיאופטי, יכלול ביצוע בדיקות נוספות בהתאם לסוג בעל החיים, גזעה, גילה וסימני מחלה אחרים במקביל להיפרקרטוזיס.
היפרקרטוזיס אפשרי לטיפול מניעתי, תחזוקתי ועצירת החמרתו אבל לא ניתן לרפא אותו באופן מוחלט. ניתן באופן קוסמטי להסיר שכבות עודפות של קרטין, למרוח משחות לריכוך והחדרת לחות למקום, מניעת שכיבה של בעל החיים על מצע קשה ולימודו לשכב על ספה או מיטה או מזרן במקרים של פצעי רביצה במרפקים, טיפול בדלקות או זיהומים משניים, טיפול במחלה הראשונית כמו בלישמניה או כלבלבת, שינויים תזונתיים כמו במקרים של מחסור באבץ, תרופות לעצירת תגובה חיסונית כמו במקרים של לופוס או פמפיגוס וכולי בהתאם לגורם הראשוני. בחלק ניכר מהמקרים הטיפול יהיה לשארית חייו של בעל החיים. למרות שההיפרקרטוזיס איננו ניתן לריפוי, ברוב המקרים, ניתן להקל ולתחזק אותו ולספק איכות חיים טובה.
