אנטומיה ופיזיולוגיה
בלוטת הערמונית ממוקמת בתוך חלל האגן, מאחורי שלפוחית השתן. הבלוטה עוטפת את השופכה (צינור אשר מוביל שתן ונוזל זרע מחוץ לגוף).
בלוטת הערמונית מייצרת נוזל סמיך, שתפקידו להזין את הזרע אשר מגיע מהאשכים, להניע אותו ולשמור עליו תוך כדי שחרורו לסביבה החיצונית.
כללי
הגדלה שפירה (לא סרטנית) של הבלוטה היא מחלת הערמונית הנפוצה ביותר בכלבים. ההגדלה היא חלק רגיל מתהליך ההזדקנות, והיא נובעת מהשפעת ההורמון הזכרי: טסטוסטרון, אשר נוצר באשכים. ההורמון גורם להגדלה במספר התאים בערמונית, הגדלה בגודלם הפיזי של התאים ועלול לגרום להופעת ציסטות בערמונית.
הגדלת הערמונית עלולה להתחיל מגיל שנה, ולרוב מגיעה לשיאה בסביבות גיל 5 עד 6 שנים.
אבחון
לרוב, בשלב ראשוני של גדילת הערמונית, לא יראו סימנים קליניים. במידה וההגדלה תהיה חמורה יופיעו סימנים קליניים שכוללים: קשיים במתן צואה, קשיים במתן שתן, טיפות דם בסוף השתן או קשיים בהליכה ואי נוחות באזור האחורי של הגוף.
אבחון ההגדלה יעשה על ידי בדיקה כללית מקיפה כולל בדיקה רקטלית, ולעיתים צילומי רנטגן או בדיקת אולטראסאונד.
טיפול
הטיפול הטוב ביותר לבעיות ערמונית הוא סירוס בעל החיים. ניתוח סירוס הוא ניתוח פשוט, עם התאוששות קלה ומהירה. הניתוח מבטל את הטסטוסטרון בגוף, ומוביל לניוונה של בלוטת הערמונית תוך שבוע עד 3 שבועות מהניתוח, ועד ניוון מוחלט לאחר כ-3 חודשים. בזמן זה, הערמונית מצטמקת לגודל של אפונה, שאינה יכולה לגדול שוב.
חשוב לזכור: 90% ממחלות בלוטת הערמונית ימנעו לכל החיים במידה והחיה שלכם תסורס עד גיל שנה.
