דליפת שתן או בריחת שתן אצל כלבים היא תופעה אשר בה כלבים אשר מחונכים ומאולפים לשליטה בשלפוחית והטלת שתן רק בטיולים מחוץ לבית מאבדים שליטה בשלפוחית השתן שלהם ומטילים שתן בבית. חומרת הטלת השתן יכולה לנוע ממספר טיפות, טפטופים אקראיים וקטנים אפילו תוך כדי הליכה ועד שלוליות גדולות של שתן בין אם תוך כדי שינה או רביצה על מיטה, ספה או רצפה או במודעות מלאה ברחבי הבית. סימנים קליניים אחרים תלויים בגורם לבריחת שתן ויכולים לכלול שינויים במראה של השתן כולל צבע או ריח, כתמי שתן או גירוי עורי סביב איבר המין או על הפרווה שמסביב או ריח שתן אופייני ממנה, צריבה או כאב במהלך הטלת השתן, עצירות או קשיים במעבר צואה, שינויים בתאבון, שינויים בהתנהגות ועוד רבים אחרים בהתאם למחלה הראשונית.
הסיבות לדליפת שתן אצל כלבים: מחלות, גנטיקה וחינוך
הסיבות האפשריות לדליפת שתן אצל כלבים כוללות: חוסר שליטה בסוגרים עקב חוסר חינוך או אילוף בגיל צעיר מדי. מחלות גופניות מולדות או אנטומיות כאשר הנפוץ הוא שופכן אשר לא מסתיים במקום הנכון בשלפוחית השתן ובמקום זה מסתיים במקום לא תקין כמו הנרתיק או השופכה. זיהום בדרכי השתן או גורם מגרה אחר כמו קריסטלים, אבנים או גידולים אשר יכולים לגרום לדליפה או טפטוף ואפילו לחסימת שתן מלאה ואי יכולת בכלל להעביר שתן. חוסר איזון הורמונלי כמו סכרת או קושינג אשר גורמות להשתנה כל כך מוגברת עד אשר בעל החיים לא מצליח להתאפק. פגיעות עצביות בעמוד השדרה בעיקר עקב טראומות כמו תאונות דרכים, נפילה מגובה, פצעי מעיכה כמו פצעי נשיכה ועוד אשר גורמים לחוסר שליטה עצבי בשלפוחית באופן זמני או קבוע. מחלות ערמונית אצל זכרים לא מסורסים כמו הגדלה שפירה של הערמונית או גידולים סרטניים של הערמונית כולל גם בכלבים מסורסים. חולשת שריר הסוגר של השתן בכלבות מבוגרות אשר עוקרו בגיל צעיר מאוד עם דגש כל כלבות מגזעים גדולים. הגורם לבריחת השתן הוא ירידה בטונוס של שריר השוער הלא רצוני של השופכה אשר סוגר את השלפוחית עקב מחסור הורמונלי באסטרוגן בעקבות העיקור בגיל צעיר. מחלות שונות אחרות אשר גורמות או לשתיית יתר או להשתנת יתר כמו מחלת כליות או שתיה פסיכוגנית ורבות אחרות. תרופות אשר מעודדות השתנה כמו משתנים, סטרואידים ורבות אחרות.
אבחון וטיפול בבעיה של בריחת שתן אצל כלבים
אבחון הגורם לבריחת השתן מתבסס, קודם כל, על היסטוריה כמו גיל בעל החיים, גזע, מגדר, אופן בריחת השתן וסימנים קליניים אחרים, אשר מכוונים אותנו לרשימת מחלות אפשריות. לאחר מכן אבחון ממוקד עלול לכלול בדיקות דם שונות כולל רמות הורמונים ואחרים, בדיקת שתן, תרבית שתן, הדמיה כולל צילומי רנטגן עם או בלי חומר ניגודי, אולטרא סאונד, ציסטוסקופיה ועוד ובדיקות רבות אחרות לפי הצורך.
הטיפול בדליפת שתן אצל כלבים תלוי בגורם אשר נמצא בתהליך האבחון כולל אילוף או חינוך, תזונתי, תרופתי או פולשני כמו הזרקות או ניתוחים. מעבר לכך, התמודדות עם בעל חיים אשר סובל מבריחת שתן עד אשר הטיפול לבעיה יפתור אותה כוללים: הכי חשוב וקריטי זה התייחסות הבעלים לבעל החיים בצורה שגרתית ורגועה. לא ל”עשות סיפור” מעניין בריחת השתן ולהתייחס לבעל החיים כפי שתמיד מתייחסים כדי למזער את חוסר הנוחות, חשש או חרדה אשר נגרמת לבעל החיים בעקבות בריחת השתן. יציאות וטיולים תכופים יותר ולמשך זמן ממושך יותר. שימוש בריפוד סופג בצורת סדיניה או החתלה בחיתול מיוחד לכלבים. שמירה על היגיינה טובה על ידי ניקוי כתמי שתן מגוף בעל החיים על ידי שטיפה מקומית או מקלחת. זמינות מים טריים לשתייה על מנת לפצות במקרים של אובדן רב של נוזלים עקב השתנה רבה או תכופה.