אנטומיה ופיזיולוגיה
השקים האנאליים הינם שתי בליטות עור מיוחדות, אשר ממוקמות מתחת לעור, משני הצדדים של החלחולת (אנוס) ב”שעות” 4 ו-8. השקים קבורים בין הסיבים של השריר החיצוני של החלחולת, ותכולתם מתרוקנת אל החלחולת דרך תעלות צרות, שמובילות מהשק אל הסביבה החיצונית. השקים האנאליים מתפקדים כבלוטות ריח. דופן כל שק מרופד בתאי בלוטות ריח שמייצרות חומר נוזלי שנקרא סבום. הסבום הוא נוזל ריחני ביותר, שבעזרתו החיה מסמנת את הטריטוריה שלה כל פעם שהיא נותנת צואה.
שחרור הסבום קורה בשני מצבים: במתן צואה, ובהתרגשות רבה, והוא בעצם תלוי בכיווץ תקין של השריר החיצוני של החלחולת.
כללי
הגידול הנפוץ ביותר בשקים האנאליים הינו גידול סרטני בשם אדנוקרסינומה. הגידול פולשני באופיו, ושולח גרורות במהירות רבה לקשרי לימפה אזוריים ואיברים אחרים. גידולים בשקים האנאליים אינם נפוצים. הגידולים מופיעים בכלבים זקנים (גילאים 8-12 שנים), לרוב בנקבות מעוקרות. גידולים אלו אינם קיימים בחתולים.
סימנים קליניים
הופעת מאסה (בדרך כלל בצד אחד) בצידי החלחולת. המאסה לעיתים מופיעה עם כיב מפריש. סימנים קליניים מקומיים דומים לאלו שפורטו בדלקות של השקים האנאליים. סימנים קליניים כלליים יותר כוללים: אנורקסיה, רזון, שתייה מרובה, השתנה מרובה, חולשה כללית והקאות.
אבחון
נעשה על ידי בדיקות שמטרתם, בעיקר, לאבחן את רמת הפלישה (grade) והתפשטות (staging) הגידול. הבדיקות כוללות בדיקה פיזית מקיפה, בדיקות דם, בדיקת שתן, צילומי רנטגן לבית החזה והבטן, אולטראסאונד בטן, ושליחת ביופסיה מהגידול.
טיפול
ההטיפול הטוב ביותר הוא הוצאה כירורגית מלאה של הגידול כולל הוצאת השקים האנאליים.
פרוגנוזה
לצערנו, כאשר מאבחנים את הגידול, הוא בדרך כלל כבר מפושט, לפחות, לקשרי הלימפה האזוריים, ולכן הפרוגנוזה נוטה להיות רעה. תוחלת החיים הממוצעת עומדת על 6 חודשים.
