העפעפיים בבעלי חיים נועדו על מנת להגן על גלגל העין, לפזר את הדמעות על גבי הקרנית ולייצר הפרשות מבלוטות שונות שמטרתם לסכך ולשמן את העין. העפעפיים של כלבים, חתולים ואנשים מכילים בלוטות אשר נקראות בלוטות מייבומיות (meibomian). בלוטות אלה הן בלוטות חלב זעירות אשר מייצרות הפרשה שמנונית אשר נקראת סרט דמעות. תפקידן לעזור ולשמור על הלחות של העיניים על ידי סיכוך ושימון שלהן. בכל עפעף יש עשרות כאלה.
בכלבים רוב גידולי העפעפיים הם גידולים שפירים. גידולי העפעפיים השכיחים ביותר בכלבים הם אדנומות של בלוטת המייבומיאן (29% עד 37%), אפיתליומות חלביות של בלוטת המייבומיאן (17% עד 34%), היפרפלזיה חלבית של בלוטת המייבומיאן (18%), אדנוקרצינומה של בלוטת המייבומיאן) 5% עד 15%), פפילומות (2% עד 17%), מלנוציטומות/מלנומות (2% עד 21%) והיסטוציטומות (1% עד 4%).
לעומת הכלבים, בחתולים רוב גידולי העפעפיים הם גידולים סרטניים. עד 91% מגידולי העפעפיים בחתולים הם ממאירים ולכן דורשים תוכנית אבחון וטיפול שונות מאשר בכלבים. גידולי העפעפיים השכיחים ביותר של חתולים הם קרצינומות של תאי קשקש (28% עד 65%), מסטוציטומות (3% עד 26%), המנגיוסרקומות (2% עד 14%), לימפומות (7% עד 11%), אדנוקרצינומות (4% עד 9%), גידולי מעטפת עצב היקפית (7%), פיברוסרקומות (5%) והידרוקיסטומות אפוקריניות (3% עד 7%).
במאמר זה נתרכז בעיקר בגידולים של העפעפיים בכלבים אשר נפוצים מאוד ביחס לגידולי עפעפיים בחתולים אשר נחשבים לנדירים יותר.
הגידול השכיח ביותר בעפעף של הכלב הוא גידול אדנומה של בלוטת המיבומיאן. הגידול הוא גידול שפיר. הגידול נפוץ בעיקר בכלבים אבל יכול להופיע גם בחתולים. הגידול מופיע בעיקר בבעלי חיים מבוגרים כאשר הגיל הממוצע הוא מעל שמונה שנים. הגידול גדל לאט מאוד ולרוב לא יפריע לבעל החיים או יגרום לחוסר נוחות, עם זאת, הם כן יכולים להיות לא נוחים אם הם מחככים את הקרנית או אם הם מגרדים או כואבים בעצמם או אם הם לא מאפשרים לעין להיסגר בצורה תקינה. במקרים חמורים עלולים להיווצר כיבים על גבי הקרנית. הגידולים יכולים להיות בתוך או מחוץ לעפעף. בדרך כלל, יש להם שטח פנים חלק או מגורגר והם יכולים להיות ורודים, אפורים או שחורים בצבעם.
גידול פחות נפוץ של העפעף הוא אדנוקרצינומה. זהו גידול סרטני אשר מסוגל להתפשט לתוך קשרי הלימפה. גידולים אלה מתנהגים בדומה דומה לצורה השפירה וגדלים לאט, ברוב המקרים. הם נוטים להיות עם יותר פיגמנט ביחס לגידולים שפירים, לעיתים, יש נפיחות סביבם והם עלולים להיקרע ובכך לגרום להתפשטות מהירה של הגידול על גבי העפעף. גידולי עפעפיים ממאירים אחרים (מלנומה או מאסט או תאי קשקש) יכולים להגיע גם מסוגים אחרים של תאים אך הם הרבה פחות שכיחים מאשר אדנומות או אדנוקרסינומות של בלוטות המייבומיאן.
אבחון הגידול נעשה על ידי ראייתו על שטח העפעף. במבט רגיל לא ניתן להבדיל בין גידול שפיר או סרטני רק על ידי התבוננות בהם אלא באמצעות בדיקה היסתולוגית.
הטיפול בגידולים משתנה ממקרה למקרה. לעיתים קרובות, תוכנית הטיפול הטובה ביותר עבור גידול שפיר אשר לא מפריע לבעל החיים בשום צורה היא פשוט להשאיר אותו ורק לעקוב אחריו. חלקם עלולים אפילו להיעלם מעצמם. במקרים אחרים, כאשר יש חשש מהו טבעו של הגידול או כאשר הוא מפריע לבעל החיים לסגור את העין, או למפתח העין או בעל החיים מגרד או שזה מציק לו בדרך אחרת אז מסירים אותו באופן כירורגי. בחתולים תמיד מסירים את הגידול בצורה כירורגית רחבה. לעומת חתולים, בכלבים, האפשרויות נעות מניתוחי לייזר, קריוכירורגיה או הסרה כירורגית רגילה. מומלץ, לאחר הניתוח לשלוח את הגידול אשר הוסר לבדיקת היסתולוגיה. כ-10% מגידולי העפעפיים עלולים לחזור תוך תקופה של עד חצי שנה.
