כללי
הרניה היא בליטה של רקמה או איבר דרך חור בקיר של חלל אנטומי (לרוב חלל הבטן) שבו הם נמצאים. ההרניה מוגדרת לפי מיקומה האנטומי (טבורי, אינגוינלי, פרינאלי), לפי מולד או נרכש, ולפי האם ההרניה ניתנת להחזרה ידנית למקום (reducible) או בלתי ניתנת (non-reducible), או האם הרקמה שנכנסה לתוך ההרניה עברה נמק (strangulated). לרוב, הרניה נראית כנפיחות רכה, לא כואבת הניתנת להעלמה על ידי דחיפתה חזרה לתוך דופן החלל ממנו היא יצאה. הרניות נפוצות בעיקר בגזעים קטנים של כלבים, ופחות בחתולים.
רוב ההרניות אינן מסוכנות, אך אחרות מהוות סכנת חיים!
בקע סביב החלחולת (פרינאלי)
הרניה אשר גם היא פחות נפוצה. ההרניה היא, לרוב, נרכשת, אך גם תורשתית, ונוצרת עקב לחץ של איברים בתוך האגן על השרירים התומכים מסביב לפי הטבעת. ההרניה נפוצה בכלבים זכרים, זקנים (בין 7-9 שנים), לא מסורסים עקב לחץ גבוה בתוך האגן, אשר נוצר על ידי הגדלת יתר של בלוטת הערמונית (פרוסטטה).
ההרניה יכולה להופיע גם בנקבות, בעיקר עקב בעיה הגורמת לעצירות.
מופע קליני
נפיחות (מאסה) רכה, לעיתים כואבת, בצדדים של פי הטבעת. לרוב, ניתן להחזיר את הנפיחות לתוך האגן. ההרניה עלולה להכיל שומן, טבעות מעיים או את שלפוחית השתן. לרוב, ההרניה מלווה בעצירות או שלשול, כאבי בטן, קשיים במעבר צואה או שתן עד חוסר יכולת מוחלטת במעבר צרכים (מקרה חירום), חוסר שליטה בצרכים ותנוחת זנב לא רגילה (עקב כאב). הנפיחות יכולה להיות בצד אחד או בשני בצדדים.
טיפול
ניתוח על מנת לסגור את ההרניה. במקביל צריך לסרס כדי להוריד את הלחץ הנוצר על ידי בלוטת הערמונית. לעיתים, מורידים גם את השקים האנאליים, אשר הינם גורם נוסף לעצירות, בגזעים קטנים. במקביל לטיפול הכירורגי מוסיפים מרככי צואה וסיבים למזון כדי להקל על מעבר הצואה, ואפילו ביצוע חוקנים, אם יש צורך. חשוב לזכור, כי ישנה נטייה גבוהה לחזרה של ההרניה, ואז יש צורך בניתוח חוזר ובמקביל תפירת המעי הגס לדופן קיר הבטן.
בית חולים וטרינרי אשדוד – בניהולם של ד”ר יוחאי גונן וד”ר מאיה מוזס | 0722-796-064
