אבנים בדרכי השתן

כללי

אבנים הנוצרות לאורך דרכי השתן (כליות-שופכנים-שלפוחית שתן-שופכה) מורכבות ממינרלים מרוכזים (קריסטלים) אורגנים או לא אורגנים (90-95%) בתוספת מעט חלבון מגוף החיה (5-10%) המהווה את הרשת שמחברת את הקריסטלים הרבים לאבן.
האבנים הנוצרות לאורך דרכי השתן מוגדרות לפי סוג המינרל ממנו הן עשויות.
רוב האבנים מופיעות בשלפוחית השתן או בשופכה (כ-90%), ומעט מאוד בכליה או בשופכן (עד 10%).

גורמים

ישנם גורמים רבים להיווצרות האבן בדרכי השתן והם כוללים:
דלקת דרכי שתן הנוצרת על ידי חיידקים אשר מנצלים שתנן (בעיקר חיידקי סטפילוקוקוס ופרוטאוס).
תזונה עשירה מדי במינרלים המסוימים אשר מרכיבים את האבן.
מחלה מטבולית כמו מחלת כבד, מחלת בלוטת האדרנל או סכרת.
נטייה גנטית.
ללא סיבה רפואית ידועה (אידיאופטי).

סוגי אבנים

סטרוביט (Magnesium Ammonium Phosphate): האבן הנפוצה ביותר בכלבים והשנייה בנפיצותה בחתולים. האבן מופיעה בשתן בסיסי. בכלבים הגורם הראשוני הינו, לרוב, דלקת דרכי שתן של חיידקים מנצלי שתנן. בחתולים הגורם הראשוני הינו סטרילי ממעורבות של חיידקים ואינו ידוע (אידיאופטי).
אוקסלט (Calcium Oxalate): האבן הנפוצה ביותר בחתולים והשנייה בנפיצותה בכלבים. האבן מופיעה, בדרך כלל, בשתן חומצי, אך עלולה להופיע גם בשתן בסיסי. גורמים להופעת האבן כוללים: רמות סידן גבוהות בדם, טיפול תרופתי במשתננים וסטרואידים אשר גורמים לאגירת סידן, ומחלה מטבולית של בלוטת יותרת הכליה.
אורייט (Ammonium Urate): אבן לא נפוצה. האבן מופיעה בשתן חומצי עקב רמות גבוהות של חומצה אורית (Uric acid) בשתן. גורמים להופעת האבן כוללים: נטייה גנטית בגזעים דלמטי ובולדוג אנגלי, או מחלה מטבולית של הכבד.
ציסטאין (Cystine): אבן לא נפוצה. האבן מופיע בשתן חומצי. הגורם להופעת האבן הוא גנטי בגזעים בולדוג אנגלי, מסטיף, ניופאונלנד, דקל ובאסט.
סיליקה (Silica): אבן נדירה.

סימנים קליניים 
תלויים בכמות האבנים, גודלן, מיקומן בדרכי השתן והאם ישנה חסימה חלקית או מלאה של מעבר שתן. במקרה של אבנים בכליה או בשופכן הסימנים כוללים: דם בשתן, כאב בטן, ריח מסריח של השתן עקב דלקת, ואם ישנה חסימה מלאה אפאטיה, אנורקסיה, כאבי בטן קשים, בחילות והקאות. במקרה של אבנים בשלפוחית השתן או בשופכה הסימנים כוללים: חוסר נוחות במתן שתן, צריבה או כאב במתן שתן, קושי במתן שתן, דם בשתן, ריח מסריח של השתן עקב דלקת, מתן רב פעמים של שתן בכמויות קטנות ובמקומות לא שגרתיים. אם ישנה חסימה מלאה של השופכה יופיעו אותם הסימנים כמו בחסימה מלאה במקום גבוה יותר של דרכי השתן רק ללא יכולת לתת שתן בכלל.

אבחון
יכלול מספר בדיקות אשר מטרתן לאבחן את הנוכחות של האבנים, תכולתן, מיקומן לאורך דרכי השתן וזיהוי גורמי רקע או בעיות משניות שגרמו לאבנים או נגרמו עקב הופעת האבנים.
הבדיקות עלולות לכלול: בדיקה כללית, בדיקת דם וכימיה, בדיקת שתן כולל תרבית ורגישות, צילומי רנטגן (סקר או כולל חומר ניגודי), אולטרא-סאונד בטן ואנאליזה של האבן לאחר הוצאתה.

טיפול
מתחלק להוצאת האבן באופן כירורגי, או המסה של האבן בעזרת תרופות, או שילוב של שניהם. במקביל, טיפול במחלות רקע (כבד,הורמונים), ואנטיביוטיקה לזיהום בדרכי השתן.
לבסוף, מניעת חזרת האבנים על ידי תזונה רפואית, תרופות או תוספי מזון והגברת השתייה.